"איש הפלדה" , ביקורת


כשכריס נולן מעורב בפרוייקט קולנועי לכולנו יש ציפייה והרף הוא גבוה מלחתחילה. אחרי ההצלחה המסחררת של טרילוגיית באטמן , ביקשו האולפנים הגדולים לשחזר את אותה ההצלחה והפעם בלחדש את הסיפור של סופרמן. כריס נולן בחר להפיק ולכתוב את הסיפור ביחד עם שותפו דיויד גויר , לתפקיד הבמאי זאק סניידר נבחר. סניידר הוא במאי של ויזואל אפקט והוא באמת ניסה להפגין את כישוריו בסרט הזה אבל בכל זאת משהו התפספס ואם המודל לסרט הזה היה צריך להיות "באטמן מתחיל" אזי שהמרחק בין שניהם הוא גדול מאוד.

הסרט מתחיל בסערה ואני הרגשתי שנכנסתי לסרט נוסף בסדרת "רובוטריקים" או "מסע בין כוכבים", כשחושבים על זה לעומק מצד אחד פרולוג שכזה כן אופייני לכריס נולן , כלומר בד"כ בדקות הראשונות הוא חושף בפנינו את דמות הרשע בסרט אבל בד"כ הביצוע היה טוב יותר כלומר דמות הרשע הייתה מועצמת יותר והחשיפה שלה הייתה מעניינת יותר.

ברמה האישית  אותי דווקא ריתקו סצנות הפלאשבק והילדות של קלארק בעולם שלנו. ככלל אהבתי את הכיוון שנולן וגויר ניסו ללכת אליו. קלארק הוא לא משלנו כלומר הוא נולד בכוכב אחר אבל בלית ברירה הוא הוגלה לכוכב שלנו והמשימה שלו הייתה להשתלב מצד אחד אבל גם למצוא את הדרך בה יוכל לעזור מבלי לחשוף את עצמו. מכיוון שקלארק הגיע בתור תינוק הוא לא היה מודע לכוחות שלו ולכן הוא בעצם היה בתהליך מתמיד של גילוי והבנה שהוא שונה משאר בני האדם. מכיוון שהוא גדל בכדור הארץ שלנו , בתוכנו הוא מתחיל לפתח רגשות כלפי בני האדם ואולי בעצם זו הייתה המטרה לשלוח אותו בהיותו תינוק ולא כבוגר כשדמותו כבר מגובשת. ככל שהזמן עובר קלארק שואל יותר שאלות והשאלות נהיות יותר מהותיות. בהתחלה בהיותו קטין הוא אומר שהעולם יותר מידי גדול בשבילו ... בהיותו בוגר הוא אומר שהעולם עוד לא מוכן לקבל אותו ולכן אסור לחשוף את זהותו האמיתית. מכיוון שלקלארק לא הייתה ההזדמנות להכיר את אביו האמיתי מתפתחת מערכת יחסים מעניינת בינו לבין אביו המאמץ , ג'ונתן קנט (קווין קוסטנר). הסצנות בהם הייתה אינטרקציה בין קלארק לבין אביו המאמץ היוו את הדרמה בסרט וגרמו לעלילה להתקדם. אביו המאמץ ניסה להדריך את קלארק בעולם שלנו ולמרות שמבחינת היכולות קלארק עלה עליו בכל הגורמים בכל זאת היה לו הרבה מה ללמוד בכל מה שנוגע ליחסים בין אישיים  ולאינטרקציה בינו לבין בני האדם האחרים ולהבנה שהוא שונה מהם אבל זה לא בהכרך דבר רע.

אני מנסה לדמיין מה היה קורה אילו נולן היה מביים בעצמו את הסרט , האם היינו רואים פחות סצנות אפקטים ויותר מתמקדים בסיפור הדרמטי? אני רוצה להאמין שכן. אבל ברגע שהמושכות עברו לזאק סיינדר אז התוצאה היא בהתאם. נקודה מעניינת היא שהטריילר הראשון והשני לסרט בחרו להתמקד בסיפור הדרמטי וזה מה שגרם לאנשים לפתח ציפייה לקראת הסרט ולאחר מכן הטריילרים הנוספים התמקדו יותר בקטעי האקשן ובסצנות האפקטים.

נראה לאן הסרט הזה ייקח אותנו ואיך נולן ימשיך אותו מפה אם בכלל ... לנולן יש נטייה להפתיע ולכן יש למה לצפות.






תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אופנהיימר - ביקורת סרט

סקייפול , ביקורת

"ספוטלייט" , ביקורת